זה לא סתם עוד טיול נשים ליפן… זה מסע אמיתי…
המסע שלנו, מסע נשי ליפן, מתחיל למעשה הרבה לפני הנסיעה עצמה. כ-20 נשים מתאגדות בסלון ביתי ברעננה, בביתה של מנהלת המסע המדהימה – ריקי. מתחילות לטעום את טעמה של התרבות היפנית – הערב הראשון מוקדש לנשים ביפן ולמסלול הטיול, הערבים הבאים לסדנאות ולחוויה ממשית של התרבות היפנית – קליגרפיה, טקס תה, הכנת בנטו ועוד. הערב האחרון בסדרת המפגשים נועד להנחיות ושאלות אחרונות וכמובן – לחלוקת כרטיסי טיסה והעלאת סף ההתרגשות.
בסה"כ שישה ערבי מבוא שכאלה, שבזכותם הקבוצה כבר מתגבשת פה בארץ, הרבה לפני שהטיול בכלל יוצא לדרך. בנוסף, הנשים הללו שעד לפני רגע לא ידעו דבר (או ידעו מעט) על יפן, מצוידות כעת בארגז כלים חלקי להתנהלות במרחב היפני. את החלקים החסרים ישלימו במסע עצמו…
מסענו מורכב לרוב מ-3 חלקים עיקריים – אזור טוקיו, אזור קיוטו והאזור הכפרי של הרי האלפים היפנים.
מסענו הפעם החל בטוקיו – מסע שהתחיל בשיא במודרנה והטכנולוגיה היפנית, בעיר קוסמופוליטית, תוססת, צעירה ואופנתית. מסע שנסע אחורה במנהרת הזמן מטוקיו המודרנית של המאה ה-21 עד הר קויה – מרכז בודהיסטי של כת השינגון מהמאה ה-8 לספירה. בין לבין פגשנו את הדרך שעשתה יפן מהתקופה המסורתית לתקופה המודרנית, תוך גילוי שהסוד שלה, של יפן, הוא בדיוק זה – השילוב, דו-קיום ולעיתים גם התנגשות של המסורת והמודרנה.
מלבד האתרים הרגילים בהם מטיילות רוב הקבוצות, למסע נשי יש תמיד הפתעות נוספות…
ומה היה לנו הפעם בטוקיו?
– מפגש עם סיליה, אינדונזית מוסלמית שהתגיירה בעקבות נישואיה לבחור יהודי, כיום חיה ביפן, נגנית קוטו בחסד (ניגנה גם עבור הקיסר עצמו), ומתנדבת מזה מספר שנים באזור Tohoku, האזור שנפגע בצונמי של שנת 2011. מפגש מרתק ויוצא דופן עם אישה קטנה ואנרגטית בצורה יוצאת דופן. גולת הכותרת היתה לראות קטע וידאו של הילדים מאזור Tohoku שרים את "לכובע שלי 3 פינות" שקבוצת מסע נשי מהשנה שעברה לימדה את סיליה…
– סדנת ציורי דיו, סומי-אה.
את הסדנה הזו העביר לנו ג'ים, בחור אמריקאי שחי ביפן הרבה שנים, נשוי ליפנית ולו 2 ילדות אמריקאיות – יפניות. מלבד החוויה של התנסות בציור דיו, שהיתה מעשירה בזכות עצמה, זכינו גם לשמוע על ההתנהלות היפנית מנקודת מבט של זר שהוא גם מקומי, כמו גם את קולה של האסיסטנטית היפנית שלו, שמיישמת בעצמה את מהפכת הנשים הבלתי רשמית שמתרחשת ביפן בשנים האחרונות, בשטענה שאין לה זמן להביא ילדים.
הנשים ביפן נחשבו, עד לא מזמן, לנשים אידאליות אם מימשו את המשפט “good wife, wize mother”. אך בשנים האחרונות חלק מהנשים היפניות כבר אינן מסתפקות באידאל הזה. הן רוצות משהו אחר – וודאי לא את חבילת הנישואין היפנית המסורתית, בה הן נדרשות להקריב את עצמן לטובת הילדים והמשפחה. מאחר וזוגיות שהיא גם שותפות, כפי שנהוג במערב, עדיין לא חלחלה מספיק לתודעתו של הגבר היפני הממוצע, בשנים האחרונות עלה משמעותית מספר הנשים ביפן שבוחרות לא להתחתן כלל, ואפילו לא להביא ילדים. שיעור הילודה ביפן עומד כיום על ילד ורבע למשפחה, ולעובדה זו יש השפעות מרחיקות לכת על העתיד הכלכלי של יפן.
– סדנה נוספת שחיכתה לנו בטוקיו – סדנת בישול פיצוצית(!!) בה התוודענו למטבח היפני, למצרכי היסוד ולדרכי ההכנה הבסיסיות של האוכל היפני. הכנו מגוון מטעמים, ובסוף התיישבנו לארוחה חגיגית. נהננו מאוד מהבישול עצמו, וכמובן מהמאכלים ומהחברותא. ההיכרות הראשונית עם המטבח היפני מאחורי הקלעים תרמה להתנסות הקולינרית שלנו לאורך כל המסע – האוכל החדש והטעמים השונים נראו פחות מאיימים ויותר ידידותיים כאשר היתה לנו כבר התנסות אישית וקרובה עם התחום. למרות זאת, שמרנו בקנאות על הנשנושים שהבאנו מהארץ למצבים (הבודדים) בהם האוכל היפני היה לנו קצת יותר מדי…מוזר…
ההרפתקאות שלנו ביפן רק החלו… בפוסט הבא, המשך חוויותנו בטוקיו והסביבה. נשמח לשמוע את קולכן וחוויותיכן בטוקיו… מי שכבר היתה…
