המחשבות הופכות למילים…

רק אחרי זמן כאשר גופי נחת והנפש מצאה לה מקום ומרגוע ניתן להתבונן לאחור ולתת מענה לשאלות המציפות מכל הכיוונים…
איך היה ? מה מצאת בהודו? העצמה על שום מה? ובכלל נשים..מרשים אבל …ובכלל איך נפלה ההחלטה פתאום כך באמצע החיים…"בגילנו המתקדם"…לנסוע לאי – שם מעבר  להרים…להודו…"
הנסיון למצוא את התשובות הנכונות הפך ל"מסע קטן" אישי נשי נגיעה אחת במכלול גדול של כל כך הרבה חוויות…
להודו היה עבורי תמיד מקום של כבוד.רחוקה, מסתורית, בלתי מושגת , ומתוך מחשבה של "העולם שייך לצעירים" היה ברור שאת מסע התרמילאית שלאחר הצבא כבר פיספסתי…
אבל כאן עלתה והרימה ראש מחשבה של "לחיות את החיים שמגיעים לי" ובוודאי "לממש מאוויים נסתרים שמחכים לי!"
ועוד מחשבה של "לקחת אחריות על חיי ולנהל אותם מתוך בחירה" קפצה רעננה ומחוייכת מתמיד מול עיניי…
מחשבות שנתנו לעצמן מנוחה עד עתה כאילו התעוררו להן בבת אחת וחברו יחד לשמע ההחלטה…. הודו!!!

המחשבה של חופש פשוט השתוללה…"אפשר יהיה להתנתק מהיום יום
המחשבה של שקט גם היא לבשה פנים שלוות ורציניות."אפשר יהיה לנדוד עם המחשבות מבלי שיפריעו לנו…, לקבל החלטות חדשות, לחזק את הכוחות הקיימים, לאמן את שרירי הרגשות, ואת שריר היכולת להתבונן לתוך חדרי לבך…"כך אמרה ולא יספה עוד.ם, לעשות בדיוק מה שמתחשק…להיות עם עצמך…לעשות ככל העולה על רוחך" היא צעקה וניסתה בכל כוחה להראות את שביעות רצונה.
כל המחשבות שהדהדו בראשי ידעו כי להודו יש אויר של חופש ושקט, מראה ססגוני מרתק, ריח של מותר וטעם של זמן בלתי מוגבל.

זהו . מהר מאד המחשבות הפכו למציאות. עשרים ואחת נשים חברו יחדיו למימוש "החלום" לתור את הודו וקסמיה.פשוט כך!
יש משימה אישית אך בהחלט גם קבוצתית יצוגית. נשים! עוצמה מתוך דיאלוג.

זו היתה הזדמנות בלתי חוזרת להסיר מסכות..להתנתק מהרגלי הכיסוי הפנימי והחיצוני .
במובן החיצוני האיפור שעל פנינו הוסר כבר ביום השני.הסתגלות, התנקות, זרימה…להשמיע את הקול הנשי ממקום חדש…פנימי…להתבטא באופן אישי ולהיות שותפות…נשים למען נשים…אדם לאדם…אוהב.
מכל המילים שמתרוצצות ברגעים אלה כחבורה של ילדים בהפסקת בית ספר , המילה של זמן חוזרת שוב ושוב…
לקחת את הזמן , לעצור את הזמן, זמן להכרות, זמן לשיחה מעמיקה, זמן להתבונן , זמן להרגיש, זמן להשתולל ולהוציא את הילדה שבך החוצה…, זמן לראות את היש בתוך האין, זמן לבחון זמן…וזמן פנימי היה בשפע. כל מה שהיה צריך לעשות זה לנתב אותו ולכוונו בדיוק לבחירה האישית שלי!
וכך הגעתי ל…………. פושקאר, הפנינה העולה  במוחי בהקשר של חוויה אחרת .לקוחה מספורי אלף לילה ולילה . כאילו נחתנו ברגע זה בפנינה יוונית…כן אבל לא … אפילו הרוח החמה שנשבה לה בפנינו היה לה קצב אחר, ריח אחר, צליל אחר מנגינה חדשה קסומה ובלתי מוכרת זמן חדש…כאן עצרתי גם אני את הזמן שלי.