מוקדש לבנות המסע המופלאות.
כיאה לנימוס היפני , הרשו לי לפתוח בהתנצלות.
אני יודעת שהקצב שלי איטי. לוקח לי זמן לעכל את המסע (בעיקר שתוך כדי העיכול נדחפים המון דברים דחופים), לוקח לי זמן לכתוב (המסע כבר היה לפני חודשיים ורק עכשיו אני מגיעה לפרק ג'…??) ובטח בזמן הזה שכחתי כל מיני פרטים מעניינים.
אבל…
כשאני כותבת על המסע הזה, מסע נשי ליפן אביב 2015 , אפילו עכשיו – ממרחק הזמן, אני מיד חוזרת לשם… לאוירה היפנית, לאסטתיקה של הדברים הקטנים, לזכרונות של אירוח בבתים של מקומיים – יפנים רגילים בכפר… להיכנס לתוך הבית שלהם, לתוך החיים שלהם, לרגע אחד.
אז אני מקווה שלמרות שזה רק עכשיו… חודשיים אחרי, עדיין תהנו להיזכר…
הפרק השני של מסענו עבר בעמקים של הרי האלפים היפנים (כן, יש דבר כזה. אם לאירופאים יש, אז למה לא ליפנים…?). הפרק הזה משאיר מאחור את הכרך הגדול והסואן של טוקיו ולוקח אותנו אל מאחורי הקלעים של יפן – אל הטבע, אל השקט, אל האנשים הפשוטים. הפעם אפילו זכינו להשתתף בפסטיבל מיוחד במינו שמתקיים באזור באביב ובסתיו.
וכך נפתח לו הפרק השני היישר בבתי מקומיים, כפריים יפנים. אל תטעו לחשוב שההבדל בין עירוניים וכפריים ביפן הוא כמו ההבדל שבין הכפריים והעירוניים בהודו. ביפן, הרוב המוחלט הוא מעמד ביניים. כמובן שבכל בית בכפר יש את כל הטכנולוגיות המתקדמות – כולל שירותים משוכללים, ווי-פי, מכונת כביסה, טלויזיית פלזמה וכו'. אבל משהו בקצב, בלבוש, בנינוחות – הוא אחר.
מלאות חששות נחתנו אחרי נסיעה ארוכה באוטובוס במעין מועצה אזורית של מספר כפרים. חלק מאתנו חשש מאוד מהחוויה החדשה והלא שגרתית. אחרות דוקא הסתקרנו. (אל דאגה, כולנו (!) היינו בהיי למחרת בבוקר במפגש המחודש של הקבוצה…)
האוטובוס הוריד אותנו שתיים-שתיים לבית המארחים. חלקם היו רחוקים מאוד זה מזה. אט אט התמעט מספרנו באוטובוס, ואני – המדריכה, ביחד עם עוד נוסעת היינו האחרונות לרדת. מעכשיו אנחנו on our own… כישורי משחק ופנטומימה עוזרים מאוד במקרים כאלה… ולי אין אף אחד משניהם. למזלי, אני דוברת יפנית…
אחרי ארוחת הערב נוהג הצוות לעבור בין הבתים, להזכיר לבנות שאנחנו כאן בשבילן, לתרגם משפט או שניים שעדיין לא הצליחו לפענח למרות כישורי המשחק והאילתור, ולתת חיבוק. עבורי אישית, זו היתה חוויה משמעותית נוספת – לראות את האירוח השונה בכל בית, את המטיילות שלנו חוות את יפן במיטבה, להיכנס ולהציץ לבתים שונים בכפר יפני קטן (באחד הבתים אפילו ניגנו בפסנתר ושרנו יחד)… ולהיזכר בכפר הקטן שלי – אי שם במצפה הילה שבגליל.
לא אספר לכן על החוויות של כל אחת המנוסעות. לשם כך תטרכו להצטרף אלינו למסע הבא ולחוות את החוויה המיוחדת והנדירה הזו בעצמכן. אוכל רק לומר שעבור לא מעט מהמטיילות זו אחת החוויות המשמעותיות והמהנות של הטיול. שם הן פוגשות את יפן האמיתית. בתוך הבית היפני.
במשך כל הנסיעה ליעד הבא שלנו, טאקאימה, סיפרו הבנות במיקרופון את חוויותיהן. היה מצחיק, מרגש, מיוחד ומאחד. חוויה שהיא ייחודית לקבוצה. שלא נוכל באמת להסביר אותה למישהו מבחוץ.
היה נעים לשוב ולהיפגש עם המשפחה החדשה והזמנית שהיתה לנו ביפן – קבוצת מסע נשי ליפן, אביב 2015.
הלילה הבא שלנו היה במלון מפנק בטאקאימה עם קומה שלמה של אמבטיות ציבוריות מסוגים שונים – מעיינות חמים בלב ליבו של המלון (גברים ונשים בנפרד כמובן, אך בעירום מלא… מממ…).
פינוק מלכות אמיתי!!!
למה עוד כדאי לך להצטרף אלינו? תוכלי לקרוא ממש כאן.
ואם תרצי לחוות בעצמך פינוקים כגון אלו, מוזמנת להצטרף אלינו למסע נשי הקרוב ליפן היוצא בסתיו,
אוקטובר-נובמבר 2015.
לפרטים והרשמה: עדי ענבר-שמן 054-4746262
yapanichi@gmail.com
