כתיבה ועריכה:  גולדנברג דניאל

כאשר זה מגיע לקנייה של מזכרות ברוסיה, השאלה הראשונה הניצבת בפניי, היא "איפה קונים כאן בבושקות טובות?"

אין אני יודעת את מקור הטעות שהשתרשה בארץ, אך כמעט כל הישראלים בטוחים שאותן בובות העץ, המטיבות כל כך לסמל את רוסיה, נקראות בבושקות.
האמת היא שפירושה הבנאלי של המילה בבושקה, הוא סבתא.                 
סבתות אינן חסרות ברחבי רוסיה הגדולה, אך למיטב ידיעתי אף אחת מהן אינה מוצעת למכירה.
באשר לסמל הסובנירים, אותה בובת העץ המחביאה בתוכה אין ספור דומות לה, עונה על לשם מטריושקה.

הדעה הרווחת היא שמטריושקה אדומת הלחיים, לוקחת את שמה מהשם הרוסי הנפוץ מטרונה, שפירושה בקירילית עתיקה, הוא "גבירה" או "אם המשפחה". יש גם כאלה, שבהישענותם על המקורות המשותפים של השפות ההינדו-אירופאיות טוענים שמטריושקה מקושרת דווקא לשמה של האלה ההינדואית, מטרי.

בין כך או כך, כל הספקולציות הרומנטיות  בדבר מקור השם של הבובה, מחווירות נוכח סיפור הימצאותה הפיזי של המטריושקה בשטחה של האימפריה הרוסית.
מסתבר, שליפיפייה המחייכת, בהיותה סמל רוסי מובהק – שורשים שאינם רוסים כלל וכלל!

האבטיפוס הראשון שהיווה השראה להולדת המטריושקה, הייתה בובת עץ יפנית שהובאה לתחומי האימפריה, על ידי מספר שבויי מלחמה רוסים ששהו באי הונג-שו לאחר מלחמת רוסיה-יפן ב-1904.
בובת עץ זו הייתה גלגולן המאוחר של בובות הנצקה, עשויות השנהב וגילמה את דמותו של החכם הבודהיסטי פוקורומו החייכן והעב הכרס.
להפתעתם של האומנים הרוסים שלידיהם התגלגלה הבובה, בתוך בובת המעטפת גילו עוד אחת ועוד אחת קטנה  מקודמותיה.

אירוע היסטורי זה היה מצטרף לאלפי אחרים בתהום הנשייה, לולא התרחש במקביל לשני תהליכים היסטוריים נוספים. הראשון הוא עלייה בהתעניינות בפולקלור, חפצי אומנות ואגדות עם בקרב האליטה הרוסית בסופה של המאה ה-19.

השני הוא תבוסתו המוחצת של הצי הרוסי על ידי הכוחות היפניים ב-1904. הייתה זו הפעם הראשונה  שהאימפריה הרוסית האדירה הפסידה ליריב הנחשב לחלש ונחות ממנה.
הפיאסקו הנתון, לא נתפס כמשהו נקודתי אלא כ"תבוסתו של האדם הלבן", תבוסה שסדקה את האתוס הלאומי הרוסי והרעידה את האמונה הבלתי מעורערת בחסינותה של האימפריה.
לאומנים הרוסים שהחזיקו ביד את הבובה היפנית, הייתה תשובה אירונית למצב המורל הרוסי הירוד, הם החליטו להכות את האויב בנשקו שלו!

אותה בובת העץ של החכם הבודהיסטי יצרה בתחילתה של המאה ה-20 את המכנה המשותף הרחב ביותר עבור מיליוני העם הרוסי-
את המטריושקה. סמל רוסיה.

מטריושקה נולדה בבית החרושת לבובות "החינוך לילד" באוברמצבו, מחוז מוסקבה.
הבובה הראשונה הציגה את רוסיה כנערה כפרית בעלת פנים עגולות, עיניים כחולות פתוחות לרווחה, פה מחייך, צמות עבות, מטפחת, סרפאן מסורתי וסינר. היא שויפה  מעץ הלבנה הרך, המצוי בשפע ברחבי רוסיה וקושטה בצבעי גואש ולקה עבה לשמירה על עמידות הצבע.

הבובה הייתה קטנה יחסית וכללה בתוכה עד 6 בובות דומות קטנות מימדים.
הבובות הראשונות, למרות הופעתן הצנועה, היו יקרות ונקנו רק על ידי האצולה שהתעניינה בצעצוע החדש.
אומנות המטריושקות  התפתחה לצד אומנות האיקונוגרפיה הדתית.

תחילה, הפנים של המטריושקות דמו לאלה של הקדושים על האיקונות. בהמשך הופנו לתיעוד החיים סביבם, האומנים יצרו בובות דיוקן של משפחות אצילים ואיכרים גם יחד.
האופנה ליצירת המטריושקה התפשטה בכל מחוזות רוסיה, כל מחוז הוסיף לקשטה בתלבושות וצבעים המיוחדים לאזור. המגוון והייחוד צמח יחד עם הפופולאריות של הבובה, כך שלקראת שנות ה -20 של המאה, היא הפכה לנחלת הכלל.

הניסיון הצליח!

האומנים הטיבו לתאר על סינרה של נערת העץ מוטיבים מהפולקלור הרוסי, אגדות עם ואפילו אירועים היסטוריים.

כל מה שקרה לרוסיה קרה גם למטריושקה, היא הפכה לביטוי השעה והתקופה!

תחילה, הפכה הבובה בתמימותה לחוט המקשר בין שכבות השונות בחברה ולאחר המהפכה הבולשביקית ב-1917, סימלה עבור
ההמון המדוכא את האיכרית הפשוטה כמקור לגאווה הרוסית.
באמצע שנות ה-50, לאחר מלחמת העולם השנייה, אירופה המערבית החלה להביע עניין רב בצעצוע הרוסי.
התגלה שחיילים סובייטים היו לוקחים איתם סט בובות אחד בדרכם לחזית כמזכרת אחרונה מהבית. חלק מהפריטים התגלגלו לידיים
מערביות, כאשר החיילים צעדו ברחובות פולין וצ'כוסלובקיה בדרכם לברלין.
כך הופכת המטריושקה לאחד המוצרים הבודדים המצליחים לחדור את מסך הברזל הקומוניסטי האטום בדרכה למערב.

המרוץ הקפיטליסטי של היצוא הופך את הבובה ל"סקסית" יותר. האומנים הרוסים צובעים אותה בצבעים עזים יותר, מוסיפים קישוטים,
פנינים יקרות והיא מצטרפת לשורות הקיטש לתיירים.
אותו הכסף הנוזל ממערב לתוך התעשייה הסובייטית מאפשר לאומנים להרחיב אופקים ולהביא את המטריושקות לדרגת האומנות הגבוהה ביותר.
היא הופכת מוערכת עד כדי כך באחד השיגורים לתחנת החלל הבין לאומית, ב-29 ליוני 1982, בהוראת הממשל, אסטרונאוטים רוסים מביאים מתנות לצוות המערבי בדמוי המטריושקות המהוללות.
חוקרי אומנות רבים טוענים שבהתחקות אחר ההתפתחות המטריושקה ניתן ללמוד רבות על התמורות במדינה, החל בהתפתחות הלבוש
המסורתי, דרך שינויים תפיסתיים וכלכליים וכלה במאורעות פוליטיים.

כך למשל, שנות ה-80 העליזות הביאו לעולם את מושגי הגלסנוסט והפרסטרויקה, שנשמעו לראשונה מפי מיכאיל גורבצ'וב. אומני המטריושקה הפנימו מיד את שינוי הרוחות והחלו לייצר בובות מטריושקה פוליטיות המכילות דמויות קריקטורה של ראשי שלטון קודמים, כגון – לנין, סטאלין, חרושוב, ברז'נייב ורבים אחרים. במסורת הסובייטית הקבועה, האומן הנחשב לראשון שהעז להתחיל בפוליטיזציה של הבובה, נעצר בחשד לביזוי השלטון ושוחרר רק לאחר החרמת הבובות. הדבר הפך את המטריושקות הפוליטיות לדרך מחאה של ממש והם נמכרו בחנויות פיראטיות מאולתרות בכל רחבי המדינה.

כך הפכה בובת העץ התמימה לסמל הלאום הרוסי, לשדה השינויים הפוליטיים והביטוי העצמי במדינה טוטאליטרית.
היום, בתקופה הפוסט מודרנית, כאשר הכל מותר וזמין, מטריושקות מכל הסוגים והצבעים ממלאות את דוכני הסובנירים ליד מוקדי התיירות ובחנויות אספנים נדירות.

יש מטריושקות פוליטיות, ארוטיות, ילדותיות ומטריושקות עלית, יש מטריושקות המציינות חגים לאומיים, פתיחת מוזיאונים וחגיגות יובל למחוז זה או אחר ברוסיה. מימדן נע בין גרגיר אורז (קטנה ביותר) לכמה מטרים (הגדולה ביותר) המכילה עד 71 בובות בתוכה.
מחירן יכול להגיע לעשרות אלפי דולרים.

היום מטריושקה החביבה נמצאת בלב הקונסנסוס, היא אומנם מסמלת משהו מפעם, את אותן הבחורות, עם הקוקו והסרפאן שבהשאלה סוציאליסטית, גם התודעה הישראלית אוהבת להתרפק עליהן, אך יחד עם זאת, היא מבטאת את כל השינויים העכשיווים בהווה האימפריאליסטי והמרכנתילי של רוסיה החדשה.
אם תשאלו עובר אורח במוסקבה או בסנט פטרבורג בדבר המטריושקה, הוא יענה בהינף יד "זה קיטש לתיירים!" אך מתוך היכרותי הקרובה עם הרוסים, כמפנימי רגשות כפייתיים, אל תתפלאו אם תמצאו אותה, בביתו על הטלוויזיה בסלון, עומדת בגאווה.

אז בפעם הבאה שאתם מטיילים איתי ברוסיה ומבקשים לקנות "בבושקה" דעו שבכינוי הסבתא, אתם מעליבים את הבובה הנפלאה, שכן במושגים היסטוריים, מטריושקה, היא נערה של ממש.

ב-2014 מלאו לה בסך הכל  110 שנים.